החלטה בתיק ת"א 6707-10-08

1.         בפניי בקשת הנתבעים לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת היעדר עילה ו/או מעשה בית דין.

            הבקשה הועלתה ע"י ב"כ הנתבעת מס'  2 (להלן: "הנתבעת") במהלך הדיון וכאשר הנתבע מס' 1 (להלן: "הבנק") הצטרף לבקשתה ואף הוסיף לה, כאמור בבקשתו בכתב שהוגשה בעניין זה.

2.         עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע, במסגרתה טען לנזקים כספיים שנגרמו לו בשל התנהלות רשלנית של הבנק עת אפשר לנתבעת, אשתו במועדים הרלוונטיים, למשוך כספים מקרן ההשתלמות שנוהלה על שמו מבלי נקיטת אמצעי זהירות נדרשים והכרחיים. התביעה הוגשה תחילה נגד הבנק ורק מאוחר יותר, צורפה גם הנתבעת.

3.         בבקשתו דנן טוען הבנק, כי מאחר וקופת ההשתלמות נפדתה לחשבון המשותף של התובע והנתבעת (חשבון מס' 21728/96 בסניף הדר שהועבר מסניף השופטים, להלן: "החשבון המשותף"), הרי שאין התביעה מגלה עילה כלשהי נגדו, ומשכך דינה להימחק.

            הבנק מבהיר, כי בהיות החשבון חשבון משותף, אין עוד רלוונטיות לזהות הגורם אשר ביצע את המשיכות, מה גם שבענייננו המשיכות הסמוכות לפדיון הקרן בוצעו ונזקפו לזכות חשבון משותף נוסף, הוא חשבון מס' 20405/25 בסניף הדר של הבנק.

4.         הבנק גם טוען, כי דין התביעה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין. בכגון דא, מציין הבנק קיומו של הסכם גירושין שנחתם בין התובע והנתבעת ביום 20/2/05 במסגרתו חילקו את רכושם המשותף, לרבות כל הכספים אשר הוחזקו בחשבונותיהם בבנקים השונים ואיזנו משאביהם (ביום 23/2/05 ביקשו הצדדים להוסיף סעיפים להסכם הגירושין) ובית הדין אישר את ההסכם וכן את התוספת.

            נטען, כי בנסיבות אלה ומשאושרה הסכמה זו בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, הרי שאין למשיב כל עילת תביעה.

            הבנק מציין עוד, כי מאחר והתברר במהלך הדיון כאן שנושא איזון המשאבים בין הצדדים מתנהל במסגרת בית הדין הרבני האזורי בחיפה, אשר לו נתונה הסמכות העניינית והמקומית לדון באמור, הרי שהכרעתו היא זו שאמורה לסיים את המחלוקת בין התובע לנתבעת.

5.         גם טענות הנתבעת עניינן בכך שאין מקום לדון בתביעה דנן מקום בו נושא חלוקת המשאבים בין הצדדים נמצא בדיון בבית הדין הרבני, באשר מדובר בכפל דיון. בהקשר זה צוין, כי כספי הקרן הועברו לחשבון המשותף שנה וחצי לפני הגירושין, כך שהסכם הגירושין יש בו כדי לסיים את המחלוקות הכספיות ביניהם.

            בין השאר, טען ב"כ הנתבעת, כי "יש הסכם גירושין שאושר ובזמן הגשת התביעה היה רק את פסק הדין הזה, היתה תביעה של התובע לפתוח את פסק הדין וזה נגמר בפסק דין שיש עליו שני ערעורים היום. המחלוקת הכספית בין התובע לגרושתו התבררה בבית הדין הרבני ואין מקום לדון בכך שוב...".

6.         התובע התנגד לבקשה וטען, כי אין זה משנה שהחשבון אליו נפדתה הקרן היה חשבון משותף, באשר הקרן נפדתה ע"י הנתבעת ללא חתימתו או ידיעתו או הסכמתו לכך.

            בעניין הסכם הגירושין, טוען התובע, כי הוא אולץ ואוים לחתום עליו וכי היה במצב נפשי ירוד ומשכך חתם. בנוסף טען, כי תלוי ועומד ערעור בביה"ד הגדול בירושלים במסגרתו עתר לסעד של ביטול ההסכם, ומאחר שהערעור טרם נשמע וקיים סיכוי שטענתו תתקבל, אין הנתבעת יכולה לטעון לקיומו של ההסכם. לפי התובע, גם אם ידחה הערעור הנ"ל, עדיין יוכל להוכיח את תביעתו ואת התרשלות הבנק. התובע טוען אפוא כי לא הוכח שקיים השתק עילה או השתק פלוגתא.

דיון והכרעה

7.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להורות על מחיקת התביעה נגד שני הנתבעים על הסף.

8.         הבקשה נחלקת למעשה לשני חלקים: הראשון עניינו בטענה כי מדובר בהעברה שבוצעה לחשבון המשותף ושדי בעובדה זו כדי לקבוע שהתביעה נעדרת עילה כנגד הבנק, והחלק השני עניינו בכך שההליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני בעניין הסכם הגירושין וחלוקת הרכוש במסגרתו, יש בהם כדי ליצור השתק ומניעות בכל הנוגע לתביעה זו, בבחינת מעשה בית דין.

9.         באשר לחלק הראשון, דעתי היא, כי העברת כספי הקרן לחשבון המשותף של התובע והנתבעת יש בה כדי להשמיט את הקרקע מתחת לתביעה, שכן התובע לא נושל מכספים אלה, נהפוך הוא - הם הועברו מ"כיס אחד לכיס שני". גם העובדה שהמשיכות לאחר פדיון הקרן בוצעו לחשבון נוסף משותף של הצדדים, יש בה כדי לחזק את הקביעה דלעיל שנזק לא נגרם וכי לא השתכללה עילת תביעה.

            ויודגש, שמאחר שעסקינן בחשבון משותף חזקה על המשיב שידע (למצער אמור היה לדעת) על המתרחש בחשבון. הוא הדין לעניין המשיכות המאוחרות לפדיון שבוצעו משיכות לזכות חשבון משותף נוסף של הצדדים (כאן יוער שכפי שעולה מהסכם הגירושין, בסופו של יום הועבר חשבון הבנק המשותף על שמו של התובע בלבד, תוך שהנתבעת התחייבה להעביר לזכותו סך של 728,408 ש"ח).

10.        בשים לב לעובדות אלה, הרי  גם בהנחה שיוכיח התובע את כל העובדות שנכללו בתביעתו לעניין התרשלות הבנק ו/או זיוף חתימתו ע"י הנתבעת, הוא לא יהיה זכאי בסופו של יום לקבל את הסעד המבוקש על ידו, וזו היא הסיטואציה הקלאסית שבה ימחק בית המשפט את התביעה על הסף.

11.        למעלה מן הצורך אציין עוד שתי נקודות; האחת, שהבנק פעל כדין ובהתאם לבקשת פדיון הקרן שהחתימה עליה נחזית כחתימתו של התובע. הטענה כי הנתבעת היא זו שחתמה על הבקשה האמורה ללא הסכמתו ו/או הרשאתו לכך, מקומן כלפי הנתבעת ולא כלפי הבנק.